האמת היא שהמצלמה נכנסה לחיי מזמן, אבל רק עם השנים הבנתי שהיא הרבה יותר מכלי שמתעד רגעים. היא דרך לעצור לרגע את הזמן. לתפוס את הצחוק המתגלגל של ילד באמצע משחק, את היד הקטנה שנשלחת לחפש את אמא, את המבט שאומר אהבה בלי לומר אף מילה.

אני לא מגיעה לסשן עם רשימה של חיוכים מתוכננים מראש. אני מגיעה כדי להקשיב, להתבונן ולהרגיש. לתת לילדים לרוץ, למשפחה להתחבק, ולרגעים לקרות בדיוק כמו שהם.

כי דווקא בין התמונות, ברווחים הקטנים שאף אחד לא מתכנן, נולדים הזיכרונות הכי יפים. הקסם שלי הוא למצוא את הרגעים האלה, לשמור אותם עבורכם, ולהפוך אותם לתמונות שיגרמו לכם לעצור בכל פעם מחדש, לחייך, ולהיזכר בדיוק איך זה הרגיש.